ייצוג משותף של נאשמים על ידי עורך דין אחד

לכן ישנם קווים יחסית ברורים, לאיך לנהוג מול אותם נאשמים על מנת שלא תיווצר ניגוד עניינים.

מהות ניגוד העניינים יש בה על מנת להשליט סדר במערכת המשפט ואמון בעורכי דין (אמון מטעם כלל הציבור אשר מגיעים לבית המשפט), אך מעל לכל יש בה חבות אתית. אותה חבות יכולה להישמר כל עוד יש גילוי מלא הן של העו"ד והן של הלקוח באותו מקרה משפטי. דוגמה אחרת של ניגוד עניינים יכולה להתבטא במקרה שבו חל איסור על עורך-דין לייצג מספר נאשמים במקביל, כאשר הם משמשים כעדי תביעה איש נגד רעהו.

בניגוד עניינים הכוונה להצגת אינטרסים סותרים אצל שניים או יותר מהנאשמים, כאשר נמצא שמייצגים את כולם על אותו מקרה. אין מדובר בהכרח בעניין הבנאלי של ייצוג משותף של נאשמים על ידי עורך דין אחד

כאשר אחד מהצדדים הוא התובע והשני הוא הנתבע בהכרח, אלא על נושאים מורכבים יותר עליהם נרחיב. דוגמה אחת אשר יכולה להביע ניגוד עניינים אצל עורך-דין היא למשל ייצוג דייר, אשר יש מן ההחלטה המשפטית כדי לפגוע באינטרס של אותו סניגור או קטיגור, על מנת לפגוע במניע האישי שלו עצמו - כאשר הוא משמש כבעל הבית למשל.

היה והעורך-דין מצא שיש ניגוד עניינים, עליו למצוא לנכון להעביר את התיק לגורם מוסמך אחר טרם ייקח את התיק על עצמו! במקרים שונים יכול להימצא אותו עורך-דין נותן את הדין מול וועדת משמעת עם כל ההשלכות הנובעות מכך. לכן חובה גם על הגורם המייצג וגם על הגורם המיוצג להיות כנים אחד עם השני באופן מלא.